בשנים האחרונות עולה לכותרות שיטה כלכלית חדשה בשם כלכלה מעגלית. תומכי השיטה מבטיחים פיתוח כלכלי שיבוא עם שמירה גוברת על הסביבה.
זה קצת מוזר, לחשוב על פיתוח כלכלי של תעשייה כדרך לשמירה על הסביבה. בשיח הציבורי והתקשורתי בד"כ אנו שומעים בדיוק את ההיפך, מלמדים אותנו שקידום של התעשייה מוביל לפגיעה בסביבה. אז איך זה קורה?
אז לפני שנבין איך עובדת כלכלה בצורה מעגלית, נבין קודם איך עובדת כלכלה בצורה ישרה (ליניארית).
זה למען האמת פשוט ואינטואיטיבי, אתם מכירים את המהלך הישר הזה רק שלא קראתם לו כך: התעשייה משתמשת בחומרי גלם שהופקו מן הסביבה (כמו פחם, נפט וברזל), מייצרת מהם מוצרים, מעבירה אותם ללקוחות, והלקוחות זורקים אותם בסוף לאשפה. זוהי רוב הכלכלה שלנו היום. החומר עובר בקו ישר מהסביבה ועד האשפה. לא נשאר בתוך המערכת.
כאן כאמור נכנס הרעיון של כלכלה מעגלית. מגלגלים את המשאבים בצורה מעגלית בתוך הכלכלה. לדוגמא כאשר חברה מתכננת מוצר בצורה מודולארית כך שבעת שדרוג שלו ניתן יהיה להשתמש ברכיבי המוצר מחדש, זה כלכלה מעגלית, וזו שיטה שנקראת הארכת מחזור חיי מוצר.
ישנם גם מודלים כלכליים שנוגעים לתחום השירותים ולא רק לתעשייה, למשל כאשר חברה מספקת ללקוח את הפעולה המושגת ממוצר ולא את המוצר עצמו. כך לדוגמא קורה היום ברוב המשרדים המשתמשים במכונות צילום. הם אינם קונים את המכונה עצמה אלא משלמים לחברה שמספקת להם את היכולת לבצע צילום מסמכים. בדרך זו ישנו אינטרס ברור לחברה המייצרת ליצור מכונות צילום שתהיינה איכותיות עם תחזוקה נמוכה, ומכאן שמישותן תוארך וייחסכו משאבי טבע רבים.
כל השיטות המהוות את הכלכלה המעגלית (כמו השתיים שציינו כאן) הן שיטות קיימות שכבר באות לכדי ביטוי שנים רבות, אז מה חדש? מה שחדש הוא התפיסה שרואה את החשיבות בשיטות הללו ואשר מביאה לאיגוד משאבים לטובתן, גם מבחינת התעשייה וגם מבחינת הממשלה. כי רק כאשר מבינים שפתרון סביבתי שלא פוגע בתעשייה הוא פתרון לטווח ארוך, ניתן להגיע לכלכלה בת קיימא.